ביום 5.4.2026 ניתן פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי בחיפה, מפי השופטת אורית וינשטיין, המכריע לראשונה בסוגיית פרשנות "החלופה החשבונאית" לחישוב רווחים ראויים לחלוקה (רר"ל) לפי סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה. המחלוקת התמקדה בשאלה האם חברה שמכרה מניות זכאית להטבת המס גם כאשר החברה הנמכרת היתה מצויה ביתרת עודפים שלילית (הפסד צבור), אך במהלך תקופת ההחזקה הפיקה רווחים שחויבו במס וצמצמו את אותו ההפסד. פקיד השומה טען כי מאחר שחשבונאית לא היו עודפים לחלוקה במאזן ערב המכירה, הרר"ל הוא אפס, אולם בית המשפט דחה עמדה זו וקיבל את הערעור במלואו.

בפסק הדין נקבע כי יש לפרש את המונח "רווחים שנצטברו" כמתייחס לרווח הכלכלי והחשבונאי שהופק במהלך תקופת ההחזקה, ולא ליתרה הסופית המוצגת בשורת העודפים במאזן. השופטת וינשטיין הדגישה כי התכלית המרכזית של סעיף 94ב היא מניעת כפל מס, כך שרווחים שכבר חויבו במס חברות לא ימוסו פעם נוספת כמס רווח הון בעת המכירה. אי-הכרה ברווחים ששימשו לכיסוי הפסדים כרר"ל היתה יוצרת עיוות מס ומטילה מס יתר על רווחים שכבר "עברו בדלת המס" של חוקי המיסוי בישראל.

מעבר לכך, בית המשפט הבהיר כי פרשנות פקיד השומה פוגעת בעיקרון האדישות המיסויית ומייצרת תמריץ פסול לחלוקת דיבידנדים מאולצת משיקולי מס בלבד. הודגש כי חוק החברות מאפשר חלוקת דיבידנדים גם במצבי הפסד צבור דרך "מבחן הרווח" הדו-שנתי, ולכן הקביעה כי החברה לא היתה יכולה לחלק את רווחיה אינה נכונה משפטית. פסיקה זו מהווה תקדים משמעותי שכן היא מעניקה לראשונה פרשנות תכליתית לחלופה החשבונאית של הרר"ל, תוך העדפת המהות הכלכלית ומניעת כפל מס על פני פרשנות טכנית וצרה של דוחותיה הכספיים של החברה.

קישור לפסק הדין