הקדמה ביום 28.7.2026 ניתן פסק דין עקרוני של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר הכריע בסוגיית גבולות תכנון המס הלגיטימי ברכישה ממונפת (LBO) של חברה ישראלית על-ידי קרן השקעות זרה. פסק הדין עסק בשאלה בעלת השלכות רוחב משמעותיות בתחום המיסוי הבינלאומי: האם הקמת חברת צינור ישראלית ושימוש במנגנון של הלוואות בעלים מול חברת-אם זרה לצורך החזר השקעה מהווים "עסקה מלאכותית" שמטרתה עקיפת חובת ניכוי המס במקור על חלוקת דיבידנדים לחו"ל, והאם בנסיבות אלו מוצדק להשית קנס בגין אי-ניכוי מס במקור. הרקע העובדתי קרן ההשקעות הזרה Francisco Partners ("פרנסיסקו") ביקשה לרכוש את החברה הישראלית NSO Group Technologies Ltd ("NSO"). לצורך כך הוקם מבנה אחזקות שכלל חברה מלוקסמבורג בשם OSY Technologies S.A.R.L ("חברת OSY") וחברה ישראלית המוחזקת על ידה בשם קיו סייבר טכנולוגיות בע"מ ("המערערת"). המערערת קיבלה הלוואות בעלים מחברת OSY ורכשה באמצעותן את מניות NSO. בשנים 2018-2014 הניבה NSO רווחים משמעותיים, אשר הועברו למערערת באמצעות הלוואות ודיבידנדים הפטורים ממס בין חברות ישראליות. בהמשך, העבירה המערערת למעלה מ-86 מיליון דולר מרווחים אלו לחברת OSY בלוקסמבורג כפירעון של הלוואות הבעלים – דיווח המפטור ממס, וזאת חלף חלוקת דיבידנד לחברה זרה החייבת במס במקור בשיעור של 10% (לפי האמנה למניעת כפל מס בין ישראל ללוקסמבורג). פקיד השומה כפר סבא ("המשיב") סיווג את המהלך כעסקה מלאכותית לפי סעיף 86 לפקודת מס הכנסה, החייב את התשלומים במסגור של דיבידנד, והשית על המערערת קנס אי-ניכוי מס במקור בשיעור 15% מכוח סעיף 191א לפקודה. המערערת טענה מנגד כי מדובר במבנה עסקי מקובל מטעמים מסחריים מהותיים, כי השבת הלוואה אינה דיבידנד, וכי החזקת בעמדה פרשנית סבירה מעניקה לה "הצדק סביר" הפוטר אותה מקנס. דיון והכרעה בית המשפט המחוזי, מפי השופט ד"ר א' גורמן, דחה את הערעור לגופו אך ביטל את הקנס שהושת על המערערת: קיומה של עסקה מלאכותית: נקבע כי המשיב עמד בנטל הראשוני להראות כי מדובר לכאורה בעסקה מלאכותית שנועדה לאפשר העברת רווחים לחו"ל ללא תשלום מס. הנטל להוכיח תכלית עסקית ומסחרית ממשית להקמת המערערת עבר אליה, אך היא כשלה בהרמתו. הימנעות מהבאת ראיות בזמן אמת: המערערת לא הציגה ראיות או מסמכים מזמן אמת (טרם הרכישה) המלמדים על השיקולים המסחריים שהובילו לבחירת מבנה זה, ונמנעה מלטצרף מסמכים מתבקשים לתצהיריה. הימנעות זו פגעה קשות במהימנות גרסתה. ביטול קנס אי-הניכוי במקור: השופט גורמן קיבל את טענת המערערת בנוגע לקנס וקבע כי אין מקום להשיתו. נפסק כי אף שמדובר בתכנון מס בלתי לגיטימי, המחלוקת המשפטית בין הצדדים אינה משקפת התנהלות מרמתית או כוזבת המצדיקה את הסנקציה העונשית שבסעיף 191א לפקודה. השורה התחתונה: הערעור נדחה בנוגע לסיווג המהלך כעסקה מלאכותית ולחיוב במס, אך התקבל בנוגע לביטול קנס אי-הניכוי במקור. קישור לפס"ד המלא - מבזק מס זה נכתב על ידי סמי יונה, רואה חשבון בנתניה

הקדמה ביום 16.6.2026 ניתן פסק דין עקרוני ותקדימי של ועדת הערר למיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. פסק הדין הכריע בשאלה בעלת השלכות רוחב משמעותיות בתחום העברות הרכוש הבין-דוריות: האם רכישת דירות עבור קטינים, אשר מומנה במלואה על ידי סבם כמתנה גמורה, זכאית למדרגות מס רכישה של "דירה יחידה", או שמא יש לראות בדירות אלו כחלק מכלל נכסי התא המשפחתי של הוריהם (להם כבר יש דירת מגורים) ולמסותן בשיעור מס רכישה של דירה נוספת. הרקע העובדתי סב (מר חנן שחף) ביקש להבטיח את עתידם הכלכלי של 12 נכדיו ונכדותיה של בת זוגו (כולם קטינים, המשתייכים ל-4 תאים משפחתיים שונים). הסב חתם על הסכמי מתנה לפיהם יעניק לכל קטין סך של כ-3.54 מיליון ₪ לרכישת דירה בפרויקט בנייה ברמת גן, וישלם את כל ההוצאות הנלוות, לרבות מס רכישה. הורי הקטינים חתמו בשמם על הסכמי הרכישה מול הקבלן, ועסקאות אלו אושרו כדין על ידי בית המשפט לענייני משפחה. נקבע מנגנון קשיח לפיו הדירות יושכרו, דמי השכירות יישמרו בחשבונות ייעודיים של הקטינים (ללא זכות שימוש להורים), והקטינים יוכלו למכור או לשעבד את הדירות רק בהגיעם לגיל 25. הקטינים דיווחו על הרכישות לפי מדרגות מס של "דירה יחידה" (כ-75,000 ₪ לדירה). מנהל מיסוי מקרקעין דחה את הדיווח, וקבע שומת מס רכישה לפי מדרגות "דירה נוספת" (כ-283,000 ₪ לדירה), בהסתמך על חזקת התא המשפחתי (סעיף 9(ג1ג) לחוק) והוראת ביצוע 6/2011. דיון והכרעה ועדת הערר, מפי השופט ד"ר א' גורמן ובהסכמת חברי הוועדה, דחתה את הערר פה אחד וקבעה כי אין להחיל שיעור מס מופחת: חזקת התא המשפחתי חלה על קטינים: החוק רואה בהורים ובילדיהם הקטינים יחידה מיסויית אחת ("רוכש אחד"). מאחר ולהורי הקטינים כבר יש דירת מגורים, הדירה שנרכשת על שם הקטין מסווגת כ"דירה נוספת" של התא המשפחתי. חריג "ההפרדה הרכושית" אינו תקף לקטינים: להבדיל מבני זוג שיכולים להוכיח הפרדה רכושית בפועל (למשל, באמצעות הסכם ממון), בקטינים התלויים כלכלית בהוריהם וחיים עמם לא מתקיימת הצדקה להחלת חריג זה. בחינת תכלית ההטבה (קורת גג מול השקעה): הטבת המס ל"דירה יחידה" היא סוציאלית ונועדה להקל על רכישת קורת גג למגורים. קטין הגר עם הוריו אינו זקוק לקורת גג נפרדת. לפיכך, רכישת דירה עבורו היא עסקת השקעה גרידא – ללא קשר לשאלה האם הכסף הגיע מהוריו או מסבו. מקור המימון אינו משנה את המהות: הוועדה קיבלה כי אין מדובר בתכנון מס וכי המימון אכן הגיע במלואו מהסב, אך קבעה כי עובדה זו אינה משנה את אופי הנכס כנכס להשקעה של התא המשפחתי, ולכן אין הצדקה להעניק בגינו פטור או הקלה במס. השורה התחתונה: הערר נדחה. עם זאת, נוכח מורכבות הסוגיה והעובדה שרשות המיסים נדרשת להבהיר את עקביות הנחיותיה בנושא, נדחה הערר ללא צו להוצאות, תוך קריאה של בית המשפט למחוקק להסדיר סוגיה זו בחוק. קישור לפס"ד המלא - מבזק מס זה נכתב על ידי סמי יונה, רואה חשבון בנתניה

הקדמה בפסק דין תקדימי ומפורט שניתן ביום 22.6.2026 בעניין מבנה נדל"ן (כ.ד) בע"מ, קיבלה ועדת הערר למיסוי מקרקעין בחיפה את עררה של החברה. פסק הדין מציב גבולות ברורים ומחמירים לסמכותו של מנהל מיסוי מקרקעין לבצע תיקוני שומה מיוזמתו לפי סעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, ומבהיר כי קיומם של "יחסים מיוחדים" בין צדדים לעסקה אינו מהווה עילה אוטומטית לדחיית השווי המוצהר, במיוחד כאשר העסקה נתמכת בשמאויות חיצוניות ואובייקטיביות. רקע עובדתי ביום 31.12.2020 התקשרה העוררת, חברה ציבורית מקבוצת "מבנה", בעסקת מניות עם חברת הבת שלה ("דרבן"). במסגרת העסקה רכשה העוררת 20% ממניות חברת "מימדים" (איגוד מקרקעין) וכן את זכויות החזר הלוואת הבעלים של דרבן במימדים. תמורת המניות שילמה העוררת כ-22.9 מיליון ₪ נטו. חברת מימדים מחזיקה בעקיפין בשני מגרשים בפארק מדעי החיים בחיפה: מגרש 2001 (מגרש ריק בבעלות מלאה) ומגרש 2002 (בניין משרדים בן 7 קומות בתפוסה של כ-94%, בבעלות של 50%). הדיווח והשתלשלות השומות: שומה עצמית: העוררת הצהירה על שווי מגרשים כולל של כ-140.8 מיליון ₪ (לפי "חוות דעת דרעי"), וגזרה מס רכישה של כ-1.69 מיליון ₪ (לפי חלקה של 20%). מיטב השפיטה: המשיב דחה את הדיווח וקבע שווי מגרשים של כ-236.6 מיליון ₪ (תוך טעות שחישבה 100% מהזכויות במגרש 2002 במקום 50%). תיקון השומה (סעיף 85): במסגרת השגה, המשיב תיקן את טעות ה-50%, אך במקביל הפעיל מיוזמתו את סעיף 85 לחוק. המשיב הקפיץ את השומה לשווי מגרשים כולל של כ-315.5 מיליון ₪ (שווי מכירה של כ-63.1 מיליון ₪ לעוררת), בהסתמך על שמאות מכרעת שנערכה במתחם מת"מ הסמוך, ומבלי שסיפק נימוק מפורט להחלטתו. לאחר שהשגה שנייה שהגישה העוררת נדחתה בהחלטה לאקונית, הוגש הערר. דיון והכרעה ועדת הערר, מפי יו"ר הוועדה השופטת א' וינשטיין (בהסכמת חברי הוועדה), קיבלה את הערר במלואו, ביטלה את השומה המתוקנת, והשיתה על המשיב הוצאות בסך 40,000 ₪. הוועדה ביססה את הכרעתה על שלושה אדנים מרכזיים: פגם פרוצדורלי מהותי בתיקון השומה: נקבע כי הגם שלמנהל מיסוי מקרקעין קיימת סמכות חוקית לבצע תיקון שומה לפי סעיף 85 (בעילות של טעות או גילוי עובדות חדשות), הוא אינו רשאי לעשות זאת ללא חובת הנמקה ממשית. החלטת התיקון של המשיב הייתה לאקונית ולא הסבירה כראוי מהי הטעות או מהן העובדות החדשות שהתגלו, ובכך נפל בה פגם שלטוני חמור. אי-הוכחת שווי השוק על ידי הרשות: נטל ההוכחה לשווי השוק בערר מוטל על כתפי המשיב. הוועדה קבעה כי המשיב נכשל בכך, שכן הסתמכותו הבלעדית על השמאות המכרעת של מתחם מת"מ נעשתה "העתק-הדבק" ללא ביצוע התאמות שמאיות מתבקשות לנכס הספציפי, ולכן היא אינה מהווה אינדיקציה לשווי השוק. השפעת יחסי חברות קשורות: נפסק כי קיומם של "יחסים מיוחדים" (חברת אם וחברת בת) אינו מעיד אוטומטית על כך שהתמורה הושפעה מכך. במקרה דנן, העוררת הציגה שמאות עצמאית שנערכה בזמן אמת עבור בנק הפועלים לצורך קבלת אשראי בנקאי לעסקה. הוועדה מתחה ביקורת על המשיב שלא סיפק כל הסבר מדוע בחר להתעלם משמאות אובייקטיבית זו, המעידה כי העסקה נעשתה בתנאי שוק ובתום לב. קישור לפס"ד המלא - המבזק מובא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי או מקצועי. מבזק מס זה נכתב על ידי משרד סמי יונה רואה חשבון בנתניה המתמחה במיסוי.

הקדמה סוגיית רישומם וביטול רישומם של נישומים כ"עוסק" לפי חוק מס ערך מוסף (חוק מע"מ) מעוררת לא פעם מתח בין זכותו של אדם לחופש העיסוק והתאגדות, לבין סמכותם של שלטונות המס למנוע שימוש לרעה ברישומים לצרכים פיקטיביים או בלתי חוקיים. פסק דין חדש של בית המשפט המחוזי בתל אביב (מיום 29.6.2026) בעניין גלקסי לויסי בע"מ (ע"מ 32258-06-25), משרטט את גבולות סמכותו של מנהל מע"מ לבטל רישום "עוסק" ומבהיר מהו תנאי הסף הנדרש להותרת הרישום על כנו. רקע עובדתי היסטוריית החברה: חברת גלקסי לויסי בע"מ התאגדה בשנת 2017. בין השנים 2018 ל-2022 דיווחה החברה על מחזור עסקאות אפסי לחלוטין. בשנת 2023 עמד מחזורה על פחות מ-3,500 ₪, ובשנת 2024 זינק הדיווח לכ-187 אלף ₪, ללא כל הסבר מהותי לעיסוקה של החברה בשנים אלו. חילופי הבעלות: בסוף שנת 2024 נרכשו מניות החברה על ידי מר אמיר אזברגה, כביכול לצורך פעילות בענף הצבע. הדיווח על העברת הבעלות לרשויות מע"מ בוצע בעיכוב משמעותי של כארבעה וחצי חודשים. החלטת מנהל מע"מ: באפריל 2025 שלח מנהל מע"מ לחברה הודעה על כוונה לבטל את רישומה כעוסק מאחר שאינה מנהלת עסק. משלא התקבל מענה, הרישום בוטל. החברה ערערה לבית המשפט, וזה הקפיא את ההליכים לצורך עריכת שימוע חדש ומעמיק. ממצאי השימוע: במהלך השימוע שנערך לבעלים החדש (מר אזברגה), עלה כי הוא חסר בקיאות מינימלית בתחום הצבע בו החברה עתידה לעסוק, הפגין חוסר ידיעה מוחלט לגבי ספקים ולקוחות, ולא הכיר את החשבוניות שבא כוחו הציג בשמו. בעקבות כך, מנהל מע"מ הותיר את ביטול הרישום על כנו, הן בשל חשד לפעילות בלתי חוקית והן בשל אי-הוכחת קיומו של עסק. כישלון פשרת הביניים: בית המשפט ניסה להוביל למתווה לפיו יוצבו תנאים להמשך פעילות החברה או שייפתח לבעלים תיק חדש, אך הבעלים לא המציא מסמכים בסיסיים המוכיחים כוונה ויכולת לעסוק בעבודות צבע. דיון והכרעה בית המשפט המחוזי (מפי השופט ה' קירש) דחה את ערעור החברה ואישר את החלטת מנהל מע"מ לבטל את הרישום כעוסק, תוך קביעת מספר עקרונות חשובים: הבחנה בין "חשד לפעילות בלתי חוקית" לבין "היעדר עסק": השופט קירש הבהיר כי לוּ הנימוק היחיד לביטול הרישום היה חשד לפעילות בלתי חוקית (לפי סעיף 52(ג) לחוק), הוא היה מהסס לאשר את ההחלטה. זאת מאחר שהמדינה לא הציגה דפוס מרמה מובהק, וקיימים כלים חלופיים בחוק להתמודדות עם חשבוניות פיקטיביות (כמו מנגנון "חשבוניות ישראל", הטלת כפל מס או שומות). קיום עסק בפועל כתנאי בל יעבור: ההכרעה התבססה על העילה המרכזית: אי-קיומו של עסק הלכה למעשה. בית המשפט הדגיש כי ניהול עסק בפועל הוא תנאי יסוד מוגדר הן להרשמה כעוסק (סעיף 52(ב)) והן לביטול הרישום בהיעדרו (סעיף 61(א) לחוק). מכלול הנסיבות – הבחירה התמוהה ברכישת חברה ריקה ובעלת חובות, היעדר היערכות לוגיסטית (רכישת ציוד, גיוס לקוחות), וחוסר היכולת של הבעלים להסביר את הפעילות – שמטו את הקרקע תחת הטענה שמדובר בעסק אמיתי. אי-פגיעה אנושה בחופש העיסוק באמצעות חלופת "עוסק פטור": בית המשפט דחה את הטענה לפגיעה בלתי מידתית בחופש העיסוק של הבעלים. נקבע כי שלילת הרישום של החברה הספציפית אינה מונעת ממר אזברגה לפעול כעצמאי. כפתרון מעשי, הציע בית המשפט כי הבעלים יירשם כ"עוסק פטור" (סטטוס שבו חסרון מניעת ניכוי מס תשומות לא יכביד עליו יתר על המידה בתחילת הדרך). ככל שיציג ראשית ראיה לכוונה קונקרטית ויביא את העסק לשגשוג, מצופה מרשויות המע"מ לבחון בעתיד "בנפש חפצה" את שדרוגו לעוסק מורשה. קישור לפס"ד המלא - המבזק מובא לידיעה כללית בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ משפטי או מקצועי. מבזק מס זה נכתב על ידי משרד סמי יונה רואה חשבון בנתניה המתמחה במיסוי.

הקדמה סיווגה של חברה כ"איגוד מקרקעין" לפי חוק מיסוי מקרקעין גורר חבות במס רכישה בעת מכירת מניותיה, כאילו נמכרו המקרקעין עצמם. לא פעם מתעוררת המחלוקת האם חברה המחזיקה בנכס תפעולי מורכב, כגון בית מלון, מחזיקה ב"עסק חי" בעל מוניטין ופעילות עצמאית (המוציאים אותה מהגדרת האיגוד), או שמא הפעילות העסקית טפלה ונבלעת בתוך המקרקעין. פסק הדין המובא להלן פורש כרונולוגיה ארוכת שנים של אחד מבתי המלון המוכרים באילת, ומשרטט את קו הגבול הברור שקבעו מוסדות התכנון ובתי המשפט: המבחן לסיווג הוא נכסי, הוא נבחן נכון למועד העסקה, וכוונות עתידיות לשיפוץ והפעלה מחדש אינן יכולות להחיות "עסק" שבמועד מכירתו כבר היה בשלבי גסיסה וסגירה מתקדמים. רקע חברת "לקסן ישראל בע"מ" חכרה את הקרקע מרשות מקרקעי ישראל ביום 7.4.1991 והקימה עליה את "מלון הנסיכה" באילת, אותו ניהלה ישירות משנת 1992 ועד לשנת 2011. ביום 1.6.2011 הועבר ניהול המלון לרשת "ישרוטל", אך בעקבות התערבות הממונה על ההגבלים העסקיים קוצרה תקופת הניהול ונקצבה סופית ליום 31.10.2015. עקב קשיים כלכליים, מונה ללקסן כונס נכסים ביום 4.5.2015. ביום 20.9.2015 רכשה חברת "נצבא אחזקות" 60% ממניות לקסן ("הפעימה הראשונה"). כעבור 40 יום, ביום 31.10.2015, עזבה ישרוטל את המקום, וביום 1.11.2015 נסגר המלון לחלוטין לשיפוצים וקיבל פטור מארנונה כנכס שאינו ראוי לשימוש. עבודות השיפוץ החלו במרץ 2016, וביום 2.3.2017 מימשה נצבא אופציה לרכישת יתרת 40% מהמניות ("הפעימה השנייה"). נצבא לא דיווחה על רכישת המניות, מתוך הנחה שלקסן אינה איגוד מקרקעין. ביולי ואוגוסט 2019 הוציא המנהל שומות לפי מיטב שפיטה וקבע כי מדובר באיגוד מקרקעין. השגותיה של נצבא נדחו רשמית ביום 21.9.2020. בדצמבר 2019, בעיצומו של ההליך, פרצה במלון שריפת ענק שעיכבה את פתיחתו מחדש. פסיקת ועדת הערר (10.8.2023): ועדת הערר בבאר שבע (בראשות השופטת י' ייטב) דחתה את עררה של נצבא. נקבע כי לפי "המבחן הנכסי" במועד העסקה, פעילות המלון הייתה בשלבי סגירה מתקדמים ללא כל מאמץ לשימור "עסק חי" (ללא עובדים וללא הזמנות), ולכן כלל הפעילות והציוד נבלו במקרקעין. על פסק דין זה ערערה נצבא לבית המשפט העליון. דיון והכרעה ביום 10.6.2026 ניתן פסק דינו הסופי של בית המשפט העליון (ע"א 4900/19). השופט ח' כבוב, בהסכמה מלאה של הנשיא י' עמית והמשנה לנשיא נ' סולברג, דחה את ערעורה של נצבא באופן מוחלט, השית עליה הוצאות משפט נוספות בסך 25,000 ₪, ואישרר את הקביעה כי לקסן היא איגוד מקרקעין. בניתוח נרחב ומעמיק, הכריע בית המשפט העליון בארבע הסוגיות המרכזיות שעמדו במוקד הערעור: 1. יישום המבחן הנכסי ומלאכותיות טענת "העסק החי" השופט כבוב הדגיש כי הסיווג של חברה כאיגוד מקרקעין מוכרע אך ורק על פי "המבחן הנכסי" – קרי, מהם נכסי האיגוד בפועל במועד ביצוע הפעולה, להבדיל מסוג ההכנסות שלה (עסקיות או פסיביות). נצבא טענה כי בעת רכישת המניות התקיימה במקום פעילות מלונאית חיה המהווה נכס עצמאי מובחן מהקרקע. בית המשפט דחה זאת וקבע כי מדובר בממצא עובדתי של ועדת הערר שאין להתערב בו, ולמעלה מן הצורך הוסיף כי התמונה המצטיירת היא שנצבא לא קנתה חברה המחזיקה בבית מלון "חי ובועט", אלא בבית מלון המצוי לקראת סגירה ידועה מראש, ולכן קיימת מלאכותיות רבה בטענה לקיומו של "עסק חי". העליון הבהיר כי כוונותיה העתידיות של נצבא לשפץ את המלון אינן רלוונטיות ליום העסקה. עם זאת, השאלה המורכבת האם מלון שמופעל בשוטף ע"י צד ג' (כמו ישרוטל) מהווה נכס עצמאי של החברה המחזיקה הושארה בצריך עיון. 2. מעמד הציוד, הריהוט ו"מבחן הטפלות" הגדרת איגוד מקרקעין בחוק כוללת מבחן מרחיב, לפיו נכסים שאינם מקרקעין אך משמשים לייצור הכנסה שהיא טפלה למטרות העיקריות של האיגוד, לא יוציאו את החברה מהגדרת האיגוד. נצבא טענה כי לקסן החזיקה בציוד וריהוט מלונאי רב, וכי ועדת הערר שגתה כשהסתמכה על ערכם החשבונאי המופחת (שהיה זניח בספרים) כדי לקבוע שהם נטמעו במקרקעין. השופט כבוב דחה קו טיעון זה ופסק כי קביעת הוועדה שהציוד היה טפל ובלתי מהותי למטרות החברה נבעה מאופי הנכס ומצב המלון לקראת סגירה, ולא רק מערכו הכספי. מאחר והציוד שימש למטרה טפלה בנסיבות העניין, הוא נבלע ונלכד בתוך ה"זכות במקרקעין". 3. תוקפן המשפטי של החלטות מיסוי (פרה-רולינג) נצבא ניסתה לטעון כי רשות המסים שינתה מדיניות שלא כדין והפלתה אותה לרעה, תוך שהיא מסתמכת על החלטת מיסוי היסטורית (החלטה 38/07), בה נקבע כי חברה פלונית שהחזיקה בבית מלון ובציודו אינה נחשבת לאיגוד מקרקעין. בית המשפט העליון דחה טענה זו מכל וכל, וחיזק את ההלכה שנפסקה בעניין מליסרון (ע"א 74/15). השופט כבוב הבהיר כי החלטות מיסוי המונפקות על ידי רשות המסים הן החלטות פרטניות, קונקרטיות, הניתנות על רקע נסיבות ספציפיות מאוד. הן אינן מהוות "עמדה פרשנית גורפת", אין בהן כדי לייצר הנחיה עקרונית-כללית, והן בשום אופן אינן כובלות את שיקול דעתם של בתי המשפט, המוסמכים להגיע למסקנות שונות לחלוטין בהתאם לעובדות המובאות בפניהם. 4. סמכות מנהל מיסוי מקרקעין להגדלת השומה בשלב ההשגה סוגיה דיונית מהותית שנדונה בפסק הדין עסקה בטענת נצבא כי המנהל מנוע מלתקן ולהעלות את שווי השומה בשלב ב' (שלב הדיון בהשגה), אם בשלב א' נקבע שווי נמוך יותר והנישום בכלל לא השיג על רכיב השווי אלא רק על עצם הסיווג. בית המשפט העליון אימץ באופן מלא את פרשנותה של ועדת הערר לסעיף 87 לחוק מיסוי מקרקעין, ופסק הלכה ברורה: עצם הגשת השגה על ידי נישום "פותחת" את השומה בכללותה. מנהל מיסוי מקרקעין אינו מוגבל לדון אך ורק בסוגיות הצרות עליהן קבל הנישום, והוא מחזיק בסמכות מלאה לבחון מחדש את כלל רכיבי העסקה, לרבות תיקון טעויות והגדלת שווי השומה, לשם הגעה למס אמת. קביעות אלו חתמו את הגולל על ההליך הממושך, והסיווג של לקסן כאיגוד מקרקעין הפך לחלוט. קישור לפס"ד המלא - מבזק מס זה נכתב על ידי סמי יונה רואה חשבון מנתניה

ביום 5 במאי 2026 פרסם משרד האוצר להערות הציבור טיוטת תקנות מע"מ שמטרתן להמריץ את ענף ההייטק, לעודד השקעות זרות ומקומיות ולחזק את הוודאות המיסויית. התיקון המוצע מעניק שתי הטבות משמעותיות ל"קרן השקעות פרטית מוטבת": 1. מע"מ בשיעור אפס על דמי ניהול (לתושבי חוץ) דמי הניהול הקבועים ייהנו ממע"מ בשיעור אפס באופן יחסי לחלקם של תושבי החוץ בקרן. לדוגמה: אם משקיעי החוץ מחזיקים ב-60% מהקרן, 70% מדמי הניהול יהיו במע"מ אפס. החלק של משקיעי ישראל (30%) יחויב במע"מ מלא. 2. פטור מלא ממע"מ על דמי הצלחה (Carried Interest) דמי הצלחה המשולמים לשותף בקרן יהיו פטורים לחלוטין ממע"מ – הן על רווחים המיוחסים לתושבי חוץ והן על רווחים המיוחסים לישראלים. החרגה חשובה: שתי ההטבות לא יחולו על שירותי ניהול הקשורים לנכסי נדל"ן או משאבי טבע בישראל. השוואה מהירה: דמי ניהול מול דמי הצלחה דמי ניהול קבועים מאפיין דמי הצלחה (Carry) מע"מ בשיעור אפס (יחסי לתושבי החוץ) הטבת המס פטור מלא ממע"מ (לכולם) ניתן לקזז מלא (בגין רכיב זה) קיזוז מס תשומות לא ניתן לקזז (בגלל הגדרתו כ"פטור") אין מגבלה זהות נותן השירות חייב להיות שותף בקרן מלכודת מס התשומות ובסיס המזומן סכנה לקיזוז התשומות: מכיוון שדמי ההצלחה מוגדרים כ"פטור" ולא כ"מע"מ אפס", חברות ניהול עלולות לאבד את הזכות לקזז מס תשומות, ואף להידרש להחזרים רטרואקטיביים מצד מבקרי מע"מ. סיכון לדיווח על בסיס מזומן: ההטבות יחולו רק על שירותים שיינתנו מיום הפרסום ברשומות ואילך. שירות שניתן לפני הפרסום אך התשלום עליו יתקבל אחריו – עלול להפסיד את ההטבה. תנאי הסף: מי נחשבת "קרן מוטבת"? כדי ליהנות מההטבות, על הקרן (שותפות מוגבלת בישראל המשקיעה במניות) לעמוד ב-6 תנאים מצטברים: פיזור שותפים: אף שותף אינו מחזיק מעל 20% מהזכויות (למעט שותף אחד שרשאי עד 35%). היקף השקעה: לפחות 10 מיליון דולר (או 5 מיליון דולר בחברות טכנולוגיה) תוך 5 שנים. פיזור השקעות: מקסימום 25% מההון מושקע בחברה בודדת. משקיעים זרים: תושבי החוץ מחזיקים בלמעלה מ-30% מזכויות השותפים המוגבלים. מינימום שותפים: לפחות 10 שותפים מוגבלים שאינם קרובים זה לזה. דיווח: הגשת הודעה לפקיד השומה בתוך 3 חודשים מיום פתיחת מפעל הקבע. יש לציין כי מדובר בטיוטת תקנות בלבד הנמצאת בהליכי חקיקה, וייתכנו שינויים בנוסח הסופי. קישור לטיוטת התקנות - https://did.li/i8Rx5 מבזק מס זה נכתב על ידי סמי יונה רואה חשבון בנתניה

מתי פעילות פרטית במקרקעין של מומחה נדל"ן תסווג כ"עסק" לצורכי מע"מ? ביום 26.5.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי מרכז-לוד בעניין רפאל עגיב (ע"מ 60460-12-21), מפי כבוד השופט ד"ר שמואל בורנשטין, אשר נדרש להכרעה בסוגיה הרגישה של קו התפר שבין פעילות נדל"ן הונית ופרטית לבין פעילות עסקית החייבת במע"מ, ובפרט כאשר מדובר בנישום בעל בקיאות ומומחיות מופלגת בתחום המקרקעין. הרקע העובדתי ופרופיל המערער המערער הוא רואה חשבון, איש עסקים ובעל הכשרה אקדמית בשמאות וניהול נכסים. בין היתר, היה בעבר שותף בבעלות על קבוצת הפועל תל אביב בכדורגל. המערער מחזיק בשליטה בחברות נדל"ן שונות (כגון "תל אביב החדשה" וחברת "רמדש קפיטל" הרשומה כעוסק במע"מ ועוסקת בשיווק קרקעות). בעקבות ביקורת שנערכה למערער לשנים 2014–2018, קבע מנהל מע"מ כי פעילותו הפרטית של המערער עלתה כדי "עסק" במקרקעין, והוציא לו שומת מס עסקאות בגין שלוש עסקאות נפרדות. היקף המחלוקת המקורי עמד על כ-4.6 מיליון ₪, אך צומצם בהסכמה במהלך הדיונים המשפטיים לסך של 1,558,534 ₪. הניתוח המפורט של העסקאות והכרעת בית המשפט בית המשפט יישם את מבחני השכל הישר והמבחנים המסורתיים המבחינים בין "הכנסה הונית" ל"הכנסה פירותית" (מבחני מגיד וגיבשטיין), וחילק את הכרעתו לשני קטבים: 1. עסקת יהודה המכבי (תל אביב) – הערעור התקבל (בוטל החיוב במע"מ) הרקע: בשנת 2007 רכש המערער בניין בן שתי קומות ברחוב יהודה המכבי בתל אביב, שכלל דירת מגורים, 3 חנויות ומחסן. כעבור מספר חודשים מכר 25% מהזכויות לצד ג' (אליסר לוי). בינואר 2018 (כעבור כ-11 שנים) מכרו השניים את מלוא הזכויות בבניין תמורת כ-15.9 מיליון ₪, כאשר חלקו של המערער עמד על כ-11.9 מיליון ₪. עמדת מע"מ: בשלב השומה הוחלט כי מכירת דירת המגורים אינה חייבת במס, אך החלק המסחרי (החנויות והמחסן) מהווה מכירה עסקית, והמערער חויב במע"מ מעודכן של 450,585 ₪. ניתוח השופט: השופט בורנשטין קיבל את ערעורו של המערער לחלוטין לגבי נכס זה וקבע כי מדובר בהשכרה פסיבית מובהקת. תקופת ההחזקה: הנכס הוחזק במשך למעלה מעשור (תקופה ממושכת השוללת אופי ספקולטיבי מהיר). היעדר סממני עסק: לא התקיימה תחלופה מהותית של שוכרים, לא היה מנגנון ניהולי אקטיבי, לא בוצעו השקעות שוטפות או פעולות השבחה חריגות, ולא היה סיכון מסחרי ממשי. אי-הפרדת הנכס: השופט מתח ביקורת על ההבחנה המלאכותית שעשה מנהל מע"מ בין הדירה לחנויות. מאחר שהנכס נרכש, הוחזק ונמכר כמקשה אחת – ההחלטה לפטור את הדירה מחייבת, מכוח עיקרון העקביות, לפטור גם את החלק המסחרי פסיבי. 2. עסקת חדרה ועסקת פרדס חנה – הערעור נדחה (החיוב במע"מ אושר) עסקאות אלו סווגו על-ידי בית המשפט כפעילות יזמית-שיווקית בעלת אופי מסחרי מובהק: א. עסקת חדרה (סיחור אופציה בהיקף רחב) הרקע: בשנת 2014 רכש המערער אופציה לרכישת קרקע חקלאית בחדרה (בשטח של כ-4.5 דונם) תמורת 100,000 ₪. בתוך תקופת האופציה הקצרה (חודשים ספורים), חתם המערער על 31 הסכמי סיחור אופציה עם 44 רוכשים שונים, והפיק מכך רווח של כ-5.5 מיליון ₪. בסופו של דבר מימש את האופציה וחתם על הסכם הרכישה בעצמו ובנאמנות עבור הרוכשים. ההכרעה (חיוב מע"מ בסך 757,949 ₪): בית המשפט דחה את הטענה שמדובר במימוש הוני או באקראי. נקבע כי סיחור אופציות בהיקף כזה, מול עשרות רוכשים ובפרק זמן קצר ביותר, דורש מנגנון, מאמץ שיווקי ואקטיביות המאפיינים עסק לכל דבר. ב. עסקת פרדס חנה (פעילות יזמית עצמאית) הרקע: באוגוסט 2014 רכש המערער אופציה לקרקע חקלאית בפרדס חנה (כ-22 דונם) תחת הסכם נאמנות עם חברת "תל אביב החדשה" שבבעלותו, וסיחר אותה ב-39 הסכמים שונים. עם זאת, רשויות מיסוי מקרקעין קבעו כי ה"מנה" האחרונה של הקרקע (שנמכרה ב-2016 תמורת כ-2.7 מיליון ₪ ל-12 רוכשים שונים) בוצעה על ידי המערער כעסקה פרטית עצמאית ולא בנאמנות. המערער שילם את שומת מיסוי המקרקעין ולא ערער עליה. ההכרעה (חיוב מע"מ בסך 350,000 ₪): נקבע כי המהות הכלכלית של העסקה היא יזמות מסחרית של מימוש אופציה ומכירה קבוצתית. העובדה שהמערער השלים עם קביעת מיסוי מקרקעין ולא הגיש ערר, החלישה משמעותית את גרסתו בהליך המע"מ. הקביעות העקרוניות בפסק הדין ("צביעת" העסקאות) בפסק דינו, חידד השופט בורנשטין שני כללים חשובים החורגים מגבולות התיק הספציפי: טיב הנכס (קרקע חקלאית כמניע ספקולטיבי): בית המשפט הדגיש כי רכישה ומכירה מהירה של אופציות בקרקעות חקלאיות (הדורשות שינוי ייעוד, הפשרה או פיתוח עתידי) נושאות מטבען אופי ספקולטיבי מובהק. מטרתן אינה הפקת תשואה פסיבית (כמו שכירות), אלא הפקת רווח מהיר מעליית ערך, דבר המטה את הכף לסיווג מסחרי. מבחן הבקיאות ופעילות העבר ("צביעת" הנכס): השופט סקר היסטוריה ארוכה (החל משנת 1993) של עסקאות נדל"ן שביצע המערער לאורך השנים, הן באופן פרטי והן באמצעות חברות בשליטתו (רכישת בניינים, הריסה ובנייה, מכירת עשרות דירות ומגרשים ברמת השרון, הרצליה, תל אביב וקיסריה). בית המשפט קבע כי הרקע הענפי והמומחיות של הנישום משליכים על סיווג העסקה. פעילות העבר הכל כך עשירה של המערער כ"מומחה נדל"ן", "צובעת" את עסקאות סיחור האופציות בחדרה ובפרדס חנה בצבעים מסחריים מובהקים, ושוללת את האפשרות לראות בהן "עסקאות אקראי" של אדם פרטי. לסיכום: המחוזי עשה הבחנה ברורה בין השקעה לטווח ארוך בנכס מניב (יהודה המכבי - פטור ממע"מ) לבין פעילות פיננסית-יזמית מהירה באופציות מקרקעין הממונפת על ידי בקיאותו המקצועית של הנישום (חדרה ופרדס חנה - חבות מלאה במע"מ). קישור לפס"ד המלא מבזק מס זה נכתב על ידי סמי יונה רואה חשבון מתמחה במיסוי בנתניה

ביום 24.5.2026 ניתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל – נצרת בעניין פלדמן נ' פקיד שומה עפולה. השופטת ע' הוד דחתה את ערעורו של הנישום, בעל מניות יחיד בחברה שהפסיקה את פעילותה והתפרקה, ואישרה את חיובו האישי בחוב המס של החברה מכוח סעיף 119א לפקודה. פסק הדין מדגיש כיצד דוחות כספיים עליהם חתם הנישום מהווים הצהרה מחייבת שלא בנקל ניתן לסגת ממנה, וכיצד הימנעות מזימון עד מפתח – רואה החשבון שערך את הדוחות – פועלת לחובתו הראייתית של הנישום. סעיף 119א לפקודת מס הכנסה מאפשר לפקיד השומה לבצע "הרמת מסך" סטטוטורית ולגבות חוב מס סופי של חברה ישירות מבעלי השליטה בה. סמכות זו מופעלת בנסיבות שבהן החברה הפסיקה את פעילותה או התפרקה מבלי שהותירה אמצעים נזילים בישראל לסילוק החוב, כאשר החוק מניח במקרים כאלו כי נכסי החברה הועברו לבעלי השליטה ללא תמורה, אלא אם הוכח אחרת. הוראה זו עמדה במרכז פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוף הגליל–נצרת (מיום 24.5.2026) בעניין זמיר פלדמן נ' פקיד שומה עפולה. באותו מקרה, חברה בבעלותו הבלעדית של המערער הפסיקה את פעילותה בשנת 2013 והתפרקה סופית בשנת 2022 כשהיא מותירה חובות מס משמעותיים. פקיד השומה הטיל את החיוב על המערער באופן אישי, וזה ערער לבית המשפט תוך העלאת שורה ארוכה של טענות הגנה פרוצדורליות ומהותיות. בפסק דינה, דחתה השופטת ע' הוד את כלל טענותיו של המערער ואישרה את החיוב האישי באופן מלא. בית המשפט דחה את הטענה להשתק שיפוטי הנובע מקבלת השגה קודמת בשומתו האישית של המערער, וקבע כי זו התקבלה בשעתו מטעמים משפטיים ספציפיים ואחרים, ולא היוותה בשום שלב מחילה או ויתור על חוב החברה. כמו כן, נדחו טענות ההתיישנות והשיהוי; נקבע כי מרוץ ההתיישנות להפעלת סעיף 119א אינו מתחיל אוטומטית ביום הפסקת הפעילות, אלא במועד שבו נודעו לפקיד השומה העובדות הרלוונטיות (בשנים 2016–2017). מאחר שבוצעו הליכי גבייה רציפים מול החברה בטווח של שלוש שנים כנדרש בהנחיות היועמ"ש, נקבע כי הרשות פעלה במועד. בנוסף, נדחתה כבלתי סבירה הטענה כי הושגה הסכמה בעל פה למחיקת חוב המיליונים של החברה בתמורה לתשלום קנסות מנהליים בלבד, שכן להסכמה דרמטית זו לא היה כל ביטוי בכתב או בסיכומי הפגישות. נדבך מרכזי בדחיית הערעור נגע למעמדם המחייב של הדוחות הכספיים שהגישה החברה, עליהם חתם המערער בעצמו. בית המשפט הדגיש כי דוחות אלו מהווים הצהרה מחייבת וקיימת חזקה משפטית לגבי נכונותם, כך שהנטל לסתור אותם ולסגת מהם הוא כבד ביותר והמערער לא עמד בו. המערער לא הצליח להוכיח כי נפלו טעויות בדוחות, ואף לא הציג ראיות ממשיות לכך שהכספים הרבים שמשך מהחברה לאורך השנים הוחזרו לה בדרך של השבה ישירה או תשלום חובותיה. השופטת ציינה כי מהנתונים עולה תמונה של חברה רווחית ביותר שבעל המניות יחיד משך ממנה כספים בהיקף ניכר לאחר שכבר התגבשו חובות מס, ולכן קמה חזקה שלא נסתרה כי הנכסים הועברו אליו. לחובתו של המערער נזקפה בסופו של דבר גם הימנעות מזימון רואה החשבון של החברה לעדות; צעד זה הוגדר כמהותי לצורך תמיכה בטענותיו נגד נכונות הדוחות, ומשלא סיפק הסבר משביע רצון להיעדרותו, הדבר פעל לרעתו והוביל לדחיית הערעור. לפסק הדין המלא - המבזק לעיל נכתב על ידי סמי יונה, רואה חשבון בנתניה

ביום 17.5.2026 ניתן פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעניין נסאסרה נ' פקיד שומה באר-שבע (ע"מ 15243-05-22). השופטת י' ייטב דחתה את מרבית ערעורו של הנישום, בעל סופרמרקט מרהט, ואישרה שומת גידול הון משמעותית שהוצאה לו לפי מיטב השפיטה. פסק הדין מדגיש כיצד ממצאים שנחשפו באקראי במהלך חיפוש משטרתי הפכו לחשיפת מס רחבת היקף. הרקע לשומה החל בינואר 2021, כאשר יחידת הבילוש של משטרת ישראל ערכה חיפוש בביתו של הנישום בחשד להחזקת אמל"ח. במהלך החיפוש נתפסו במפתיע כ-910,000 ₪ במזומן (במטבע ישראלי וזר) לצד תכשיטים רבים. הממצא הכלכלי הזה עמד בסתירה מוחלטת לדיווחיו של הנישום בשנים 2019 ו-2020, לפיהם הפיק מהסופרמרקט שבבעלותו הכנסה חייבת זעומה בלבד של כ-50,000 ₪ בשנה, וזאת למרות מחזורי עסק מוצהרים של קרוב למיליון ₪. בעקבות הממצאים, רשות המסים תפסה ועיקלה את הכספים לפי סעיף 194 לפקודה בשל החשש הממשי לגביית המס. בעקבות החיפוש המשטרתי, ערך פקיד השומה השוואת הון בין הצהרות ההון ההיסטוריות של הנישום לבין אומדן הון ריאלי עדכני. אומדן זה שילב בתוכו את המזומנים הרבים שנתפסו ואת עלויות בניית בית המגורים החדש שבו התגורר עם משפחתו המורחבת. הבדיקה העלתה גידול הון בלתי-מוסבר בסך של 2,491,102 ₪, אשר יוחס באופן שווה לשנתיים הפתוחות (2019–2020). הנישום ניסה לטעון כי מקור הכספים הוא בירושת אביו, כספים שקיבל מאמו ועלויות בנייה נמוכות, אך פקיד השומה ובית המשפט דחו טענות אלו לחלוטין מאחר שלא גובו באף אסמכתה אובייקטיבית. בית המשפט קבע כי הראיות מלמדות על מנגנון שיטתי של העלמת תקבולים במזומן ואי-רישום כוזב בעסק, ודחה לחלוטין את ניסיונות הנישום לגלגל את האחריות על עובדיו או על ילדיו שעבדו במקום. כתוצאה מכך, אושר חיובו של הנישום בשיעורי מס מוגדלים בשל אי-ניהול פנקסים כדין לפי סעיף 191ב לפקודה, לצד קנס גירעון בשיעור 15% בגין התרשלות בהגשת הדוחות. בנוסף, הנישום (שאף הורשע בהליך פלילי מקביל שאינו חלוט) חויב בהוצאות משפט בסך 40,000 ₪. פסק דין זה מהווה תזכורת חדה לחשיבות המכרעת של תיעוד ואסמכתאות בזמן אמת. בהיעדר ראיות חפציות או מסמכים אובייקטיביים שיגבו טענות בדבר מתנות משפחתיות, ירושות או עלויות בנייה עצמית, בתי המשפט יסווגו גידול הון בלתי-מוסבר כהכנסה עסקית שחורה ויפעילו סנקציות מס מחמירות ביותר. קישור לפסק הדין - המבזק לעיל נכתב על ידי סמי יונה רואה חשבון בנתניה.

בתאריך 4 במאי 2026, אישרה כנסת ישראל את חוק התוכנית לסיוע כלכלי, המעגן את מתווה הפיצויים בגין נזקים עקיפים שנגרמו לעסקים בשל מבצע "שאגת הארי". בהתאם למתווה שאושר, מנגנון הפיצוי יתבסס על המודלים המוכרים ממבצעים קודמים, ויינתן כמענק עבור רכיב ההוצאות הקבועות ורכיב השכר ששולם לעובדים בפועל. חישוב הפיצוי יתבצע באמצעות נוסחה המשלבת את היקף ההוצאות הקבועות והשכר של העסק עם שיעור הפגיעה במחזור העסקאות. יודגש כי גובה הפיצוי ייקבע באופן דיפרנציאלי, כך שהוא יותאם באופן ישיר לעומק הפגיעה הכלכלית שחווה העסק. להלן עיקרי המתווה ופרטי הזכאות. תנאי סף וזכאות הפיצוי מיועד לעסקים עם מחזור שנתי שבין 12,000 ₪ ל-400 מיליון ₪. תנאי הכרחי לזכאות הוא הצגת ירידה של 25% לפחות במחזור החודשים מרץ-אפריל 2026 בהשוואה לתקופה המקבילה בשנת 2025. בנוסף, על העסק להוכיח קשר סיבתי בין המבצע לירידה בהכנסות ולהגיש את כל הדיווחים הנדרשים למע"מ ולניכויים (טופס 102) עבור תקופת הזכאות. מתווה הפיצוי לעסקים עם מחזור עד 300 אלף ₪ עסקים בקטגוריה זו זכאים למענק בסכום קבוע, המחושב לפי גובה המחזור ושיעור הפגיעה. סכומי המענק נעים בין 1,864 ₪ לעסקים קטנים מאוד ועד ל-14,940 ₪ לעסקים עם מחזור של עד 300 אלף ₪ שחוו פגיעה של מעל 80% במחזור עסקאותיהם. מתווה הפיצוי לעסקים עם מחזור של 300 אלף ₪ עד 400 מיליון ש"ח הפיצוי מורכב משילוב של שני רכיבים מרכזיים: רכיב השתתפות בשכר: מחושב לפי שיעור הירידה במחזור כפול הוצאות השכר בתקופת הזכאות. הפיצוי מוגבל ל-75% מהשכר ששולם בפועל (בתוספת מקדם של 1.25) או למספר העובדים כפול השכר הממוצע במשק, לפי הנמוך מביניהם. רכיב השתתפות בהוצאות קבועות: מחושב לפי מכפלת ממוצע התשומות החודשי ב"מקדם הוצאות קבועות" שנקבע לפי עוצמת הפגיעה. המקדמים הם: 7% (לפגיעה של 25%-40%), 11% (לפגיעה של 40%-60%), 15% (לפגיעה של 60%-80%) ו-22% (לפגיעה של 80%-100%). תקרות המענק תקרת המענק הכוללת לתקופת הזכאות (חודשיים) עומדת על 1.2 מיליון ₪ לעסקים עם מחזור של עד 100 מיליון ₪. לעסקים גדולים יותר, התקרה עולה באופן ליניארי עד למקסימום של 2.4 מיליון ₪ לעסקים עם מחזור של 300 עד 400 מיליון ₪. דגשים ונושאים מיוחדים מקדמות: החל מיום 5 במאי 2026, ניתן להגיש בקשה למקדמה של עד 80% מהפיצוי באתר רשות המיסים, בהתבסס על נתוני פיצויים קודמים. נזק ישיר: עסקים שספגו נזק ישיר המונע מהם חזרה לפעילות לפחות עד יוני 2026, עשויים להיות זכאים לפיצוי נוסף של עד 6 חודשי זכאות. עובדים בחל"ת: ניתן לקבל פיצוי רכיב שכר גם עבור עובדים שיצאו לחל"ת של עד 10 ימים במהלך חודש מרץ, אך לא עבור עובדים שהוצאו לחל"ת במהלך אפריל. מקרים חריגים: במידה וההוצאות הקבועות בפועל גבוהות מהתחשיב, ניתן להגדיל את מקדם הפיצוי עד פי 2. כמו כן, קיימת הגנה לעסקים עם מחזור מעל 300 אלף ₪ כך שמענקם לא יפחת מהמענק שהיו מקבלים אילו מחזורם היה נמוך מ-300 אלף ₪ משרדנו עומד לשירותכם במתן הסברים נוספים. מבזק מס זה נכתב על ידי סמי יונה רואה חשבון בנתניה

ביום 27 באפריל 2026, הכריע בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפסק דין רחב יריעה בעניינם של ברוך קוגן וחברת דנבר אחזקות וכימיקלים בע"מ נגד פקיד שומה אשקלון. פסק הדין עוסק בשתי מחלוקות מיסוייות מהותיות שהתגלעו סביב פעילותה של חברת דנבר אחזקות, חברה פרטית שהוקמה בשנת 2012. במוקד המחלוקת הראשונה עמדה דרישת המערערים להכיר בחברה כ"חברת בית" לפי סעיף 64 לפקודת מס הכנסה, סיווג שהיה מאפשר לייחס את הכנסותיה ישירות לבעלי מניותיה ובכך לפטור את הדיבידנד שחולק להם מחבות מס נוספת. המחלוקת השנייה, והמורכבת לא פחות, נגעה לקביעת המשיב כי לחברה צמחה בשנת 2015 הכנסה חייבת במס שמקורה במחילת חוב, טענה שנולדה בעקבות העברות נכסים ללא תמורה בין חברות אחיות בקבוצה. להלן תקציר פס"ד. רקע ברוך קוגן (שהחזיק ב-78% מהמניות) ויבגניה בלן (שהחזיקה ב-22% מהמניות). השניים ניהלו את פעילותם באמצעות מספר ישויות משפטיות: דנבר אחזקות וכימיקלים בע"מ (דנבר אחזקות): החברה המערערת, שהוקמה ב-2012 וביקשה להיחשב כ"חברת בית". דנבר (צבעים) אחזקות בע"מ (דנבר צבעים): חברה אחות, שהייתה הבעלים המקורי של המקרקעין. דנבר צבעים וציפויים בע"מ (דנבר ציפויים): חברה קשורה שהפעילה מפעל לייצור צבעים. הרקע לנכס והעברתו במשך שנים, "דנבר צבעים" החזיקה בשני נכסי נדל"ן: בניין באופקים (שנשרף בשנת 2009) ומגרש באזור התעשייה הדרומי באשקלון. בפברואר 2014, נחתם הסכם בין שתי החברות האחיות ("דנבר צבעים" המעבירה ו"דנבר אחזקות" המקבלת), לפיו המגרש באשקלון עובר לבעלות "דנבר אחזקות" ללא תמורה. העברה זו נעשתה תחת הכותרת של סעיף 104ב(ו) לפקודה, המאפשר העברת נכסים בין חברות אחיות ללא חבות מס מיידית, מתוך הבנה שהבעלות הכלכלית נותרת בידי אותם אנשים (קוגן ובלן). אולם, בפועל, התנאים הנוקשים של הסעיף הופרו: המגרש נמכר לצד ג' תוך פחות משנתיים, והבעלות ב"דנבר צבעים" (החברה המעבירה) נמכרה כולה לקבוצת רוכשים חיצונית (חג'ג' יוסף ואח') כארבעה חודשים בלבד לאחר העברת המגרש. עסקת המכירה והדיווח השנוי במחלוקת ביוני 2014 מכרו קוגן ובלן את מניותיהם ב"דנבר צבעים", אך המגרש נותר ב"דנבר אחזקות". באפריל 2015, מכרה "דנבר אחזקות" את המגרש לחברת "יוחנן סולומון בע"מ" תמורת 7,000,000 ש"ח. על המגרש עמדו באותה עת שני מבנים שהוקמו על ידי קבלן ("אדרי חי"). החברה דיווחה על רווח (שבח) של כ-1.9 מיליון ש"ח. בדוחותיה לשנת 2015, ביקשה החברה להגדיר את עצמה כ"חברת בית", כך שהשבח לא ימוסה במס חברות (25% באותה עת), אלא ייוחס ישירות לקוגן ובלן במישור האישי. הדבר היה חוסך את "הכפל במס" שנוצר בעת חלוקת דיבידנד מהחברה לבעליה. עמדת פקיד השומה אשקלון פקיד השומה פסל את הדיווח משלוש סיבות עיקריות שפורטו בצווי השומה: פסילת חברת הבית: המשיב טען כי החברה מעולם לא השכירה את המבנים. המגרש נמכר כשעליו שלד מבנה בלבד, ולכן לא התקיים התנאי של "החזקת בניינים" כעיסוק מרכזי. יצירת הכנסה ממחילת חוב: פקיד השומה זיהה כי המגרש הועבר ללא תמורה, אך החברה המקבלת ("דנבר אחזקות") רשמה לעצמה "עלות רכישה" לצורכי מס. הוא טען כי מאחר שהחברה לא שילמה עבור הנכס, ופקודות היומן בספריה איפסו את ההתחייבות כלפי החברה האחות מבלי ששולם כסף, יש לראות בכך מחילת חוב בסך 1,860,000 ש"ח (שווי המגרש בעת ההעברה). דיבידנד וקנסות: כפועל יוצא, פקיד השומה קבע כי הכספים שמשכו בעלי המניות מהחברה הם דיבידנד החייב במס של 30% (כבעלי מניות מהותיים) בתוספת מס יסף, והטיל קנס גירעון על מה שהגדיר כהתרשלות בדיווח. הכרעת בית המשפט (השופטת י' ייטב) בית המשפט קיבל את עמדת המדינה בעניין סיווג החברה, אך מתח ביקורת על הניסיון למסות "מחילת חוב". השופטת קבעה כי פקיד השומה הציג את האירוע בצורה "עקומה": במקום לנסות למסות את ההעברה כדיבידנד בעין בשנת 2014 (שנת ההעברה), הוא ניסה להמציא "חוב" בשנת 2015 כדי להתגבר על בעיות התיישנות או קשיים פרוצדורליים. בסופו של יום, פסק הדין נותר כנציב תמרור אזהרה: כוונות להשכיר אינן מספיקות לצורכי מס, אך מנגד – רשות המיסים אינה יכולה להמציא קונסטרוקציות משפטיות של חובות פיקטיביים רק כדי לגבות מס נוסף. קישור לפסק הדין המלא מבזק זה נכתב על ידי סמי יונה רואה חשבון, רואה חשבון בנתניה המתמחה במיסוי.

רשות המיסים הודיעה על מתן ארכה כללית להגשת הדוחות השנתיים עבור שנת המס 2025. להלן המועדים המעודכנים שחובה להכיר: 🗓️ לוח הזמנים החדש: עד ליום 31.5.2026 – יחידים המגישים דו"ח שאינו מקוון. עד ליום 30.6.2026 – יחידים החייבים בהגשת דו"ח מקוון. עד ליום 31.7.2026 – חברות, מלכ"רים ובעלי שליטה. חשוב לזכור: נישומים המיוצגים על-ידי רואה חשבון או יועץ מס ימשיכו ליהנות מארכות בהתאם להסדרים הפרטניים מול הרשות. 🔗 לפרטים נוספים והודעה המלאה: https://www.gov.il/he/pages/pa230426-1