הקדמה

בפסק-דין מיום 24.9.2026 (ע"א 6427/22 אלי כהנא אחזקות בע"מ ואח' נ' פקיד שומה תל-אביב 3), דחה בית-המשפט העליון (השופט י' כשר, בהסכמת המשנה לנשיא נ' סולברג והשופטת י' וילנר) את ערעורם של הנישומים. בית-המשפט קבע כי תקבול ששולם לבעל מניות דומיננטי במסגרת הסכם אי-תחרות אישי מול חברה רוכשת מסווג כהכנסה פירותית החייבת במס שולי, ולא כרווח הון, וזאת אף שהסכם אי-התחרות נמצא אותנטי.

רקע עובדתי

• הנפשות הפועלות והעסקה: אליה כהנא (המערער) היה הדמות הדומיננטית והפעילה בחברת אחים אייזברג בע"מ, אשר עבדה כסוכנת בלעדית של חברת פיליפס (קבוצת FEI) בתחום המיקרוסקופים האלקטרוניים.

• הסכמי המכירה: בשנת 2014 נחתמו שני הסכמים נפרדים מול הרוכשת (FEI):

  1. הסכם רכישת פעילות: החברה מכרה את נכסיה ופעילותה בתמורה ל-3.3 מיליון דולר.

  2. הסכם אי-תחרות אישי: המערער התחייב אישית שלא להתחרות ברוכשת בתחום המיקרוסקופים האלקטרוניים למשך 3 שנים, בתמורה ל-2.2 מיליון דולר.

• דיווח הנישומים: המערער דיווח על 2.2 מיליון דולר כרווח הון וקיזז כנגדם הפסד הון מעטיר. החברה דיווחה על חלקָה (3.3 מיליון דולר) כהכנסה החייבת במס חברות.

• עמדת פקיד השומה: פקיד השומה סירב להכיר בפיצול התמורה. לשיטתו, מלוא הסכום (5.5 מיליון דולר) שייך לחברה כהכנסה מפירוק/מכירת פעילות, ואילו ה-2.2 מיליון דולר שקיבל המערער מהווים משיכת דיבידנד או הכנסת עבודה המחויבת במס שולי.

• פסק-הדין במחוזי: בית-המשפט המחוזי (השופטת י' סרוסי) דחה את הערעור, בקובעו כי פיצול התמורה היה מלאכותי ותניית אי-התחרות אינה אותנטית. לחלופין נקבע כי אפילו הייתה אותנטית – מדובר בהכנסה פירותית בידי המערער.

  
  

דיון והכרעה

בית-המשפט העליון יישם את המבחן הדו-שלבי שנקבע בהלכות ברנע ו-גנגינה והגיע למסקנות הבאות:

1. שלב א' – אותנטיות תניית אי-התחרות (קבלת טענת המערערים): בשונה מקביעת בית-המשפט המחוזי, נפסק כי הסכם אי-התחרות הינו אותנטי. הוכח כי התנייה נדרשה ביוזמת הרוכשת ולאור צורך מסחרי אמיתי לנטרל את מומחיותו וקשריו של המערער בשוק.

2. שלב ב' – סיווג התקבול (דחיית הערעור לגופו):

   • משל "העץ והפירות": הונו האנושי וכישוריו של המערער מהווים את "העץ", וההכנסות הנובעות מהם הם "הפירות".

   • העדר "גדיעת עץ": הגבלת תחרות לתקופה תחומה של 3 שנים בתחום עיסוק ספציפי אינה עולה לכדי "גדיעת העץ" או "גיזום הענף לבלי שוב". מדובר בהגבלה זמנית בלבד על הפקת פירות למספר עונות, כאשר בתום התקופה נותרה בידי המערער היכולת לשוב ולהפיק הכנסות מכישוריו.

   • כלל השיוריות (סעיף 89(ג) לפקודה): ככל שקיימת עמימות או שמאזני הסיווג מעויינות, גוברת חזקת הסיווג הפירותי על פני הסיווג ההוני.

3. סגנון הטיעון והוצאות: בית-המשפט העיר בחריפות על שפה מבישה ומשתלחת שנקטו המערערים כלפי הערכאה הדיונית. אף שבשל התנצלות בא-כוחם בדיון לא נמחק הערעור על הסוף, הדבר קיבל ביטוי בפסיקת הוצאות משפט בסך 75,000 ₪ לחובת המערערים.

קישור לפס"ד המלא -

סמי יונה, רואה חשבון מומחה במיסוי, ביקורת והנהלת חשבונות בנתניה והשרון