ביום 12.3.2026 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, אשר דן במחלוקות מס מורכבות של שתי חברות בבעלות האחים זינו, העוסקות במכירת מניות, הפסדי הון וזקיפת ריבית רעיונית. המחלוקות נגעו לשלוש סוגיות מרכזיות: סיווג התמורה בעסקת מכירת מניות חברת אדי מערכות, קיזוז הפסד הון בעקבות מחילת חוב לחברה זרה והחלת סעיף 3(י) לפקודת מס הכנסה ביחס להלוואות.

עסקת מגירת מניות

ביחס לעסקת מכירת המניות, המערערות דיווחו על תמורה בסך 42.5 מיליון ₪ בלבד עבור 25% מהמניות, וטענו כי סכום נוסף של 32.5 מיליון ₪ שקיבלו הינו הלוואה שנפרעה באמצעות חלוקת דיבידנד ממניות בכורה. בית המשפט קבע כי אין לראות בעסקה זו כסדרה של עסקאות נפרדות, אלא כמערכת הסכמית אחת כוללת, הכוללת מכירת מניות, הלוואות הדדיות, הקצאת מניות בכורה וחלוקת דיבידנד, שבסופה הועברה למערערות תמורה כוללת של 75 מיליון ₪ עבור 50% מהמניות.

נקבע כי מנגנון ההלוואות ומניות הבכורה אינו משקף הלוואה או דיבידנד אמיתי, אלא מהווה חלק בלתי נפרד מתמורה למכירת המניות.

בית המשפט דחה את הטענה כי מדובר בדיבידנד שהועבר מרווחי החברה לצורך חלוקה זמנית בלבד, וציין כי גם אילו התקבלה נקודת המבט הפורמלית של המערערות, מדובר במבנה של עסקה מלאכותית, שמטרתה הפחתת מס בלתי נאותה, ולכן יש למסות את כל התמורה שהתקבלה.

הכרה בהפסד הון

באשר להכרה בהפסד הון בגין מחילת חוב לחברה זרה, המערערות טענו כי החוב שהחזקו הפך לחוב אבוד וכי יש לקזזו מרווחי ההון שנוצרו להן בעסקת מכירת המניות. בית המשפט קבע כי לא הוכח שהחוב הפך לחוב אבוד בפועל, כמו גם לא הוכח המועד שבו נוצר ההפסד. המערערות לא הציגו תשתית ראייתית מספקת, לרבות דוחות כספיים של החברה הזרה או מסמכים המעידים על חדלות פירעון או כשל כלכלי. בנוסף, צוין כי עיתוי מחילת החוב – בסמיכות למימוש רווחי ההון בעסקת אדי מערכות ולכניסת משקיע חדש לחברה הזרה – מעורר ספק באשר לאותנטיות ההפסד. בית המשפט הדגיש כי יחסים מיוחדים בין המערערות לבין החברה הזרה מחייבים רמת הוכחה גבוהה יותר, ולכן נדחתה הבקשה להכיר בהפסד ההון.

ריבית רעיונית

לעניין זקיפת ריבית רעיונית לפי סעיף 3(י), בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה ביחס להלוואות שניתנו לצדדים שלישיים וקבע כי אין ראיות המוכיחות קשיי גבייה או חדלות פירעון, וכי יש לזקוף בגינן ריבית רעיונית כהכנסה חייבת. מנגד, ביחס להלוואות שניתנו לחברת בת, נקבע כי הנפקת שטרי הון אכן התבצעה והעובדה שהונפקו בשלב רטרואקטיבי אינה פוסלת את האפשרות להחיל את החריג הקבוע בסעיף 3(י) לפקודה. בית המשפט ציין כי נציגי רשות המסים לא חולקים על העמדה לפיה שטרי הון יכולים להיות מונפקים בדיעבד כל עוד מדובר בסכומים שהתקבלו בפועל.

פסק הדין מדגיש מספר עקרונות מרכזיים בתחום מיסוי חברות ונישומים בעלי השליטה. ראשית, יש לתת עדיפות למהות הכלכלית של העסקה על פני סיווג פורמלי או כותרות משפטיות. שנית, במצבים של עסקאות מורכבות הכוללות מניות, הלוואות ומנגנונים פיננסיים נוספים, יש לבחון את כל העסקה כיחידה אחת אינטגרטיבית. שלישית, במקרים של קיזוז הפסדי הון בחברות קשורות, הנטל להוכחת קיומו של החוב האבוד ומועד היווצרותו מוטל על הנישום ודורש ראיות תומכות משמעותיות, במיוחד כאשר קיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים. רביעית, פסק הדין קובע כי ניתן להכיר בשטרי הון אף אם הנפקתו בוצעה בדיעבד, תוך שמירה על תנאי החריג הקבוע בסעיף 3(י). בסיכום, פסק הדין ממחיש את עמדת בתי המשפט ואת רשות המיסים לפיה יש לבחון את העסקה לפי מהותה הכלכלית ולנקוט בזהירות בבחינת הטענות להפסדים או לניכוי ריבית בחשבונות בעל השליטה.

קישור לפסק הדין המלא