ביום 27 באפריל 2026, הכריע בית המשפט המחוזי בבאר שבע בפסק דין רחב יריעה בעניינם של ברוך קוגן וחברת דנבר אחזקות וכימיקלים בע"מ נגד פקיד שומה אשקלון. פסק הדין עוסק בשתי מחלוקות מיסוייות מהותיות שהתגלעו סביב פעילותה של חברת דנבר אחזקות, חברה פרטית שהוקמה בשנת 2012. במוקד המחלוקת הראשונה עמדה דרישת המערערים להכיר בחברה כ"חברת בית" לפי סעיף 64 לפקודת מס הכנסה, סיווג שהיה מאפשר לייחס את הכנסותיה ישירות לבעלי מניותיה ובכך לפטור את הדיבידנד שחולק להם מחבות מס נוספת. המחלוקת השנייה, והמורכבת לא פחות, נגעה לקביעת המשיב כי לחברה צמחה בשנת 2015 הכנסה חייבת במס שמקורה במחילת חוב, טענה שנולדה בעקבות העברות נכסים ללא תמורה בין חברות אחיות בקבוצה. להלן תקציר פס"ד.

רקע

ברוך קוגן (שהחזיק ב-78% מהמניות) ויבגניה בלן (שהחזיקה ב-22% מהמניות). השניים ניהלו את פעילותם באמצעות מספר ישויות משפטיות:

• דנבר אחזקות וכימיקלים בע"מ (דנבר אחזקות): החברה המערערת, שהוקמה ב-2012 וביקשה להיחשב כ"חברת בית".

• דנבר (צבעים) אחזקות בע"מ (דנבר צבעים): חברה אחות, שהייתה הבעלים המקורי של המקרקעין.

• דנבר צבעים וציפויים בע"מ (דנבר ציפויים): חברה קשורה שהפעילה מפעל לייצור צבעים.

הרקע לנכס והעברתו

במשך שנים, "דנבר צבעים" החזיקה בשני נכסי נדל"ן: בניין באופקים (שנשרף בשנת 2009) ומגרש באזור התעשייה הדרומי באשקלון. בפברואר 2014, נחתם הסכם בין שתי החברות האחיות ("דנבר צבעים" המעבירה ו"דנבר אחזקות" המקבלת), לפיו המגרש באשקלון עובר לבעלות "דנבר אחזקות" ללא תמורה.

העברה זו נעשתה תחת הכותרת של סעיף 104ב(ו) לפקודה, המאפשר העברת נכסים בין חברות אחיות ללא חבות מס מיידית, מתוך הבנה שהבעלות הכלכלית נותרת בידי אותם אנשים (קוגן ובלן). אולם, בפועל, התנאים הנוקשים של הסעיף הופרו: המגרש נמכר לצד ג' תוך פחות משנתיים, והבעלות ב"דנבר צבעים" (החברה המעבירה) נמכרה כולה לקבוצת רוכשים חיצונית (חג'ג' יוסף ואח') כארבעה חודשים בלבד לאחר העברת המגרש.

עסקת המכירה והדיווח השנוי במחלוקת

ביוני 2014 מכרו קוגן ובלן את מניותיהם ב"דנבר צבעים", אך המגרש נותר ב"דנבר אחזקות". באפריל 2015, מכרה "דנבר אחזקות" את המגרש לחברת "יוחנן סולומון בע"מ" תמורת 7,000,000 ש"ח. על המגרש עמדו באותה עת שני מבנים שהוקמו על ידי קבלן ("אדרי חי").

החברה דיווחה על רווח (שבח) של כ-1.9 מיליון ש"ח. בדוחותיה לשנת 2015, ביקשה החברה להגדיר את עצמה כ"חברת בית", כך שהשבח לא ימוסה במס חברות (25% באותה עת), אלא ייוחס ישירות לקוגן ובלן במישור האישי. הדבר היה חוסך את "הכפל במס" שנוצר בעת חלוקת דיבידנד מהחברה לבעליה.

עמדת פקיד השומה אשקלון

פקיד השומה פסל את הדיווח משלוש סיבות עיקריות שפורטו בצווי השומה:

1. פסילת חברת הבית: המשיב טען כי החברה מעולם לא השכירה את המבנים. המגרש נמכר כשעליו שלד מבנה בלבד, ולכן לא התקיים התנאי של "החזקת בניינים" כעיסוק מרכזי.

2. יצירת הכנסה ממחילת חוב: פקיד השומה זיהה כי המגרש הועבר ללא תמורה, אך החברה המקבלת ("דנבר אחזקות") רשמה לעצמה "עלות רכישה" לצורכי מס. הוא טען כי מאחר שהחברה לא שילמה עבור הנכס, ופקודות היומן בספריה איפסו את ההתחייבות כלפי החברה האחות מבלי ששולם כסף, יש לראות בכך מחילת חוב בסך 1,860,000 ש"ח (שווי המגרש בעת ההעברה).

3. דיבידנד וקנסות: כפועל יוצא, פקיד השומה קבע כי הכספים שמשכו בעלי המניות מהחברה הם דיבידנד החייב במס של 30% (כבעלי מניות מהותיים) בתוספת מס יסף, והטיל קנס גירעון על מה שהגדיר כהתרשלות בדיווח.

   
   

הכרעת בית המשפט (השופטת י' ייטב)

בית המשפט קיבל את עמדת המדינה בעניין סיווג החברה, אך מתח ביקורת על הניסיון למסות "מחילת חוב". השופטת קבעה כי פקיד השומה הציג את האירוע בצורה "עקומה": במקום לנסות למסות את ההעברה כדיבידנד בעין בשנת 2014 (שנת ההעברה), הוא ניסה להמציא "חוב" בשנת 2015 כדי להתגבר על בעיות התיישנות או קשיים פרוצדורליים. בסופו של יום, פסק הדין נותר כנציב תמרור אזהרה: כוונות להשכיר אינן מספיקות לצורכי מס, אך מנגד – רשות המיסים אינה יכולה להמציא קונסטרוקציות משפטיות של חובות פיקטיביים רק כדי לגבות מס נוסף.

קישור לפסק הדין המלא

מבזק זה נכתב על ידי סמי יונה רואה חשבון, רואה חשבון בנתניה המתמחה במיסוי.